<h1>ארחות חיים הלכ' ביאות אסורות סימן י"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
כל כהן שבא על גויה בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה [שהרי אינה בת קדושין] והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין גויה. וכתב הר"י מקורביל ז"ל איזו היא זונה כשזנתה תחת בעלה. ר' עקיבא אומר [זונה] זו מופקרת. ר' מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה [בדרך] עשאה זונה. ר' יהודה אומר זונה זו אילונית. וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות פי' מכל אותן שאין קדושין תופסין בהן ואפילו מגוי. והר"ף כתב מיהו בפרק הבא על יבמתו פי' (הקונדס) [הקונטרס] דה"ה לכל הפסול לה ואפילו חייבי לאוין וצ"ע בס"ג ע"כ. וכן אמר רבא בשם ר' אליעזר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. ומדאמר רב נחמן אין הלכה כר' אליעזר מכלל דהלכה ככל האחרים. עכ"ל.
כתב הרמב"ם ז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה שנאמר לא תהיה קדשה. לפיכך הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. עוד כתב ז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו [איסור השוה לכל] או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה [אע"פ שהיא בסקילה] לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה. וכן הבא על הפנויה [אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהיא במלקות] או על הנדה [לא נעשית זונה] שהרי אינן אסורות להנשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינן מיוחדין בכהנים או מאסורי עשה ואין צריך לומר למי (שהוא) [שהיא] אסורה לו משום ערוה או גוי או עבד הואיל והיא אסורה להנשא לו הרי זו זונה. וכן גיורת ומשוחררת. ואפילו נשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. מכאן אמרו גוי ועבד ונתין וממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית עשאוה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה. וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה.
